תיאטרון HILT Black Light הוא אחד מלהקות התיאטרון הייחודיות ביותר של פראג, שנוסד על ידי השחקנית והבמאית שטיפנקה פנקובה והרקדן והבמאי תאודור הוידקר בשנת 2007. HILT, הידועה בשילוב טכניקות מסורתיות של תיאטרון Black Light עם בימוי מודרני, הופיעה על במות ברחבי העולם - מגואטמלה ועד הודו - תוך שמירה על במת הבית האינטימית שלה בפראג. הלהקה מוכרת בזכות השימוש היצירתי שלה באפקטים של UV, סיפור סיפורים לא מילולי ואלמנטים אינטראקטיביים שהופכים כל הופעה לייחודית.

ההיסטוריה של תיאטרון האור השחור מגיעה אחורה הרבה יותר ממה שרוב האנשים מבינים. באסיה, ובמיוחד בסין וביפן, מסורות של תיאטרון צל ובובות השתמשו באור ובחושך כדי ליצור אשליות של תנועה, טרנספורמציה ופנטזיה. מסורות אלו הניחו את היסודות למה שיעורר מאוחר יותר השראה באמנים באירופה. במאות ה-18 וה-19, קוסמי במה החלו להשתמש בתכסיסים פשוטים של תאורה נסתרת כדי להפתיע את קהלם. אחד המשפיעים ביותר היה מקס אוזינגר, שניסה בתאורה נסתרת כדי ליצור תכסיסים חזותיים שהדהימו את הקהל.

בתחילת המאה ה-20 נמשכו ניסויים בתאורת במה, אך רק בשנות ה-50 של המאה ה-20 סיפקה טכנולוגיית האולטרה סגולה פריצת דרך. האמן הצרפתי ז'ורז' לאפייל החל לשלב מנורות UV בהופעות, ואפשר לתלבושות ואביזרים פלורסנטיים לזהור באופן מסתורי על הבמה. עבודתו משכה תשומת לב ברחבי אירופה והשפיעה ישירות על סצנת התיאטרון הצ'כית הגדלה. בפראג, עיר שכבר הייתה עשירה בבובות ובתיאטרון ניסיוני, טכניקות אלו אומצו בהתלהבות, ועיצבו ז'אנר חדש שהדהד בקרב קהל מקומי ובינלאומי כאחד.

עד שנות ה-60 וה-70, תיאטרון האור השחור צמח לז'אנר מוכר, שונה מתיאטרון בובות או תיאטרון קלאסי. אמנים צ'כים צעירים, שלעתים קרובות קיבלו השראה מאפשרויות הביצוע הלא מילולי, אימצו את צורת האמנות כבידור וכדרך לביטוי אמנותי שאינה מוגבלת על ידי השפה. מנורות אולטרה סגולות, צבעי פלורסנט ותנועה כוריאוגרפית בקפידה אפשרו ליצור אשליות של תעופה, היעלמות ומטמורפוזה. הז'אנר התפצל לשתי גישות סגנוניות: מסורתית, המסתמכת אך ורק על מסתורין האשליה, ומודרנית, המוסיפה קומדיה, מחול ומשחקיות אינטראקטיבית.

נפילת מסך הברזל פתחה הזדמנויות חדשות ללהקות תיאטרון צ'כיות לנסוע ולהציג את עבודותיהן ברחבי העולם. קהלים מאסיה ועד אמריקה גילו את צורת התיאטרון המיוחדת הזו, מוקסמים מהאוניברסליות שלה - לא היו מחסומי שפה, רק סיפורים חזותיים המסופרים באמצעות אור ותנועה. חלק מהלהקות נשארו נאמנות למסורת, בעוד שאחרות התנסו בטוויסטים מודרניים, כולל הקרנות מולטימדיה, מוזיקה חיה ואפילו אלמנטים אינטראקטיביים. מה שנותר קבוע היה היכולת של תיאטרון האור השחור לרתק צופים בכל הגילאים.

כיום, תיאטרון האור השחור נכנס למאה ה-21 עם אנרגיה מחודשת. להקות כמו HILT בפראג ממשיכות את המסורת, תוך כדי חידושים עם כוריאוגרפיה עכשווית, הומור וקונספטים חזותיים רעננים. מופעים כמו "תמונות של אהבה" מוכיחים שהז'אנר אינו רק קוריוז לתיירים אלא צורת אמנות חיה ומתפתחת. בין אם על במה אינטימית בפראג או בפסטיבל בהודו, תיאטרון האור השחור עדיין לוכד את הרצון האנושי האוניברסלי לחלום ולראות את העולם בדרכים חדשות ודמיוניות.